<h1>העיטור אות מ' מתנה</h1>
<h2>דף מח:</h2>
גרסינן בפרק יש נוחלין (קל"ז:) אמר רבא אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו לו יצא לא החזירו לו לא יצא הא קא משמע לן דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה וכן הלכתא. ומסתברא דוקא מתנה שאינה בהערמה שנתן לו רשות לעשות בה המקבל כל הנאתו כל זמן שהיא ברשותו אבל מתנה שהיא בהערמה והנותן נותנה להנאת עצמו ולא להנאת המקבל לאו מתנה היא כההיא דבית חורון דאמרינן התם (נדרים מ"ח.) כל מתנה שאם הקדישה אינה מוקדשת אינה מתנה. ירושלמי כל מתנה שהיא כמתנת בית חורון שהיתה בהערמה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה כלומר שלא נתנה לו אלא על מנת שיבא אבא ויאכל עמו בסעודה. ואיכא מאן דאמר לדעת בית חורון באתרוג לא יצא. וליתא. גרסינן בנדרים בפרק השותפין (מ"ח:) ההוא גברא דהוה ליה ברא דשמיט כיתנא אסרינהו לנכסיה עליה אמרו ליה ואי הוה בר ברך צורבא מרבנן מאי אמר להו לקני הדין ואי הוי צורבא מרבנן לקנייה אמרי פומבדיתאי קני על מנת להקנות היא ולא קני ורב נחמן בר יצחק אמר קני על מנת להקנות קני דהא סודרא קני על מנת להקנות הוא אמר רב אשי ומאן לימא לן דסודרא אי תפיש ליה לא מתפיש ועוד סודרא על מנת להקנות השתא, נכסי אימת מקני להו לכי הוי בר בריה צורבא מרבנן לכי הוי הדרא סודרא למריה אמר ליה רבא לרב נחמן והא מתנת בית חורון קני על מנת להקנות הוא ולא קני זימנין אמר ליה משום דסעודתו מוכחת עליו... ומסתברא דרבא ורב אשי קיימי כוותייהו דפומבדיתאי וקני על מנת להקנות לא קנה.
תשובה לרבינו אלפס הנותן מתנה לחבירו על תנאי שכל זמן שיצטרך קודם מיתה שיחזור בו תנאי ממון הוא וקיים וכשיתברר אצל קרוביו ושכיניו שהוא צריך חוזר אבל ראיה ברורה אין מבקשין ממנו ואין משביעין אותו לפי שאינו מן הנשבעין ונוטלין.
